אליעזר היון
אֲשֶׁר עָשָׂה הָאֱלֹקים אֶת הָאָדָם יָשָׁר וְהֵמָּה בִקְשׁוּ חִשְּׁבֹנוֹת רַבִּים, אומר קהלת, ולפעמים נדמה ששכחנו את האקסיומה המדוייקת הזו.
דוגמה, כמעט מבעיתה לנגטיב של הפסוק הזה, עלתה בעיתון של חה"כ גולדקנופף 'המודיע'. שם פורסם טור שהטיל את אשמח טבח שמחת תורה על... הקיבוצים הנטבחים. כך נכתב שם, וזו לא פרודיה: "ראוי הדבר שאנשי הקיבוצים של עוטף עזה, הנושאים באחריות כבדה לאסון שהתרחש בחג שמחת תורה, לא יהיו שותפים בעצרת הזיכרון הממלכתית עליה החליטה הממשלה, כי חלקם באסון המחריד יש בו כדי שיקיימו עצרת נפרדת, המיועדת לעצמם, שלא לשם ‘זיכרון’ אלא לבקש סליחה ומחילה על חלקם באסון…”
אינני מעוניין להתכתש עם 'המודיע', עם בעל הטור או אפילו עם גולדקנופף החייכן, או כמו שאמר פעם מו"ר פרופ' ישעיהו ליבוביץ, "מפני כבודה של השבת, אני נמנע לבקש את מחלליה להגן עליה", ובמילים אחרות כבודם של בני הקיבוצים הנשחטים אינו זקוק להגנה או אפילו לפולמוס עם הזויי 'המודיע'. אבל האירוע הקטן והביזארי הזה יצר אצלי את הטריגר לספר על התארגנות מרתקת לה אני שותף בשם 'הנתיב השלישי'.
עוד אספר ואכתוב באריכות על התארגנות מופלאה זו, אך בקצרה אומר כי אנו מבקשים אכן להציע 'נתיב שלישי'.
בדיוק כמו שזה נשמע.
הפוליטיקה הישראלית שלא לומר הסדר החברתי הישראלי מורכב מדיכוטומיות שבחלקן הינן גם לעגניות. היא משטיחה את העולם לאלוהים ולסטטיסטיקה, לדארווין ולגאון מוילנא, לבן גוריון ולחזון איש, לליצמן וליברמן לימין קיצוני ולשמאל רדיקלי.
אבל היהדות, לפחות לדידינו, מורכבת יותר. יש בה גם צדדים 'רכים', אוהבים, ובעיקר רבי פנים. תנועת הנתיב השלישי מבקשת בדיוק להיכנס לחלל הזה. היא מבקשת לומר: יש גם זהות דתית אחרת, שאינה זועפת, מסתגרת, לאומנית ו... ובכן המאמר הנ"ל בהמודיע.
כמי שמשתייך כותב וחוקר את החברה החרדית אני חש שאני מבטא קול של רבים כשאני אומר בגלוי שדמויות כמו גפני, גולדקנופף, פרוש לא ממש מיצגים אותנו. רעיונות שבעינינו נתפסים כשוב, שפויים, נורמטיביים, לא מקבלות ייצוג ציבורי בפוליטיקה הדתית העכשווית. לא מעט חרדים, אני משוכנע, לא באמת חושבים שאפלייה של תלמידים בבתי ספר על בסיס אתני היא דבר מבורך, שהשתמטות גורפת בשירות בצא היא אקט הגיוני, שהעדר מוחלט של מתן כלים חינוכיים ומקצועיים לילדים על מנת שיוכלו להתמודד עם המאה ה-21 היא ניסיון של חילון.
מי אמר לי שזה לא נכון? כי זה לא הגיוני. זו לא היהדות, זו לא האנושיות, זו לא הסוציולוגיה.
יָפֶה תַּלְמוּד תּוֹרָה עִם דֶּרֶךְ אֶרֶץ, אומרת המשנה במסכת אבות. מה זה דרך ארץ? המפרשים בפשטות – 'מלאכה', אבל הרש"ר הירש 'מרחיב' את משמעותה של 'דרך ארץ':
"דרך ארץ כוללת כל דבר הנובע ומותנה מכך שהאדם צריך להשלים את ייעודו, ואת חייו בצוותא עם זולתו על הארץ, ועל ידי האמצעים והתנאים הניתנים לו מן הארץ. לפיכך מציין ביטוי זה במיוחד את דרכי הפרנסה והסדר האזרחי, וגם דרכי המוסר בנימוס ובהגינות אשר חיי–צוותא אלו דורשים, וכן כל הנוגע בחינוך כלל אנושי ואזרחי".
במילים אחרות, אנו כיהודים יראי שמים נדרשים לחיות בעולם הזה הכולל את הוויותיו ומרכיביו ביניהם שטחי המדע, האמנות, התרבות, והסוציאליזציה וכן הלאה. העולם הזה, אינו כולל בכל דרך תפיסות עולם שמרניות פונדמנטליסטיות, לאומניות קיצוניות, בדלניות ואנטי-יהודיות אמיתיות, סגרגטיביות ומעודדות בורות ושנאה לאחר.
התנועה הזו שתאחד בתוכה אנשים בעלי זהות דתית, הרואים בתורה ובמצווה נקודת מוצא חיונית לצד אותה 'דרך ארץ' מורחבת ונורמטיבית, מהווה מבחינתי לפחות, בשורה אמיתית וראשונה לעם ישראל הוראה בתורה ובמצווה את נקודת המוצא של חייו.
פורסם במקור בדף הפייסבוק של אליעזר היון
Commentaires