הרב ד"ר עמוס בר דע
הפרשה שלפנינו מקוטבת ושסועה. שסע זה מחולק באופן אריתמטי לשני חצאים שווים ואף סימטריים בין שירה לפרוזה. מתוך 116 פסוקיה, 58 עוסקים בנס, ו 58- בניסיון. היא נעה מן הקוטב של "ה' יִלָּחֵם לָכֶם וְאַתֶּם תַּחֲרִישוּן" אל הקוטב של "צֵא הִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק מָחָר". מן הקוטב שבו עם ישראל מהלל את ה': "מִי כָמֹכָה בָּאֵלִם ה'" ו"ה' יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד" אל הקוטב שבו העם מפקפק בגואלו ושואל "הֲיֵשׁ ה' בְּקִרְבֵּנוּ אִם אָיִן". מן הקוטב של "שָׁמְעוּ עַמִּים יִרְגָּזוּן, חִיל אָחַז יוֹשְׁבֵי פְּלָשֶׁת... אָז נִבְהֲלוּ אַלּוּפֵי אֱדוֹם, אֵילֵי מוֹאָב יֹאחֲזֵמוֹ רָעַד", אל הקוטב של "וַיָּבֹא עֲמָלֵק וַיִּלָּחֶם עִם יִשְרָׂאֵל בִּרְפִידִים". על כך שורר בעל התהילות בתהילים: "יוֹשִׁיעֵם מִיַּד שׂוֹנֵא וַיִּגְאָלֵם מִיַּד אוֹיֵב. וַיְכַסּוּ מַיִם צָרֵיהֶם; אֶחָד מֵהֶם לֹא נוֹתָר. וַיַּאֲמִינוּ בִדְבָרָיו יָשִׁירוּ תְהִלָּתוֹ. מִהֲרוּ שָׁכְחוּ מַעֲשָיׂו; לֹא חִכּוּ לַעֲצָתוֹ. וַיִּתְאַוּוּ תַאֲוָה בַּמִּדְבָּר וַיְנַסּוּ אֵל בִּישִׁימוֹן" (תהילים ק"ו). פרשה זו דומה למטוטלת בעלת משרעת רחבה במיוחד, שבה מצוי עם ישראל לדורותיו. גם כאן ועכשיו, אנו חיים בתוך שתי עדות דתיות שמחזיקות בהשקפות קוטביות: האחת רואה במדינת ישראל אחת מהגלויות הקשות של העם היהודי, בבחינת "גָּדוֹל הַמַּחֲטִיאוֹ יוֹתֵר מִן הָהוֹרְגוֹ"; ואילו האחרת רואה בעצמאות ישראל בארץ ישראל את ראשית צמיחת הגאולה ויסוד כיסא ה' בעולם. האחת בונה חומות בצורות מפני החברה הכללית, מתבדלת,
מאפשרת נקודות מגע מוגבלות ואינה שותפה בהגנה על קיומה, ואף רואה בכך איסור של "יֵהָרֵג וְאַל יַעֲבוֹר"; ואילו השנייה מעורה, מובילה, מחליפה את ההגמוניות הישנות, רואה בשירות הצבאי מצווה נעלה, עבודת ה' ברום מעלתה, עד כי מדי הצבא הופכים לה לבגדי כהונה. זו תולה את דרכה בנס ורואה בלימוד התורה מגן וצינה מפני כל פגע ורעה; וזו תולה את דרכה ועלילותיה בנס – מעוניינת היא במלחמה ללא פשרות, בעימות מוחלט, במערכה חסרת גבולות ובהתנגשות כוללת בשם ה' כדי לממש את הגאולה. רעיון הנתיב השלישי, בבחינת "וַיָּבוֹא הַכָּתוּב הַשְּׁלִישִׁי וְהֶכְרִיעַ בֵּינֵיהֶם", מבקש למזג את הפרוזה בשירה, את הניסיון בנס. זוהי קריאה למתן, לעדן ולעגן את הפעולות הדתיות במציאות הריאלית, את חיי עולם במסגרת חיי שעה, את התורה עם דרך ארץ. אני קורא לבני ובנות כל הנתיבים, ופרט לכל אלו העושים דרכם מן החברה החרדית אל המרחב הכללי, לחנות בנתיב השלישי, המאפשר במידה הנכונה והמושכלת את האיזון והמיקום במנעד שבין הקטבים - בין הגלותיים לגאולתיים.
התפרסם במקור בעלון "שבתון".